<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' ערלה ורבעי פ"א</h1>
<h2>דף לז.</h2>
הנוטע בשדהו לרבים בארץ ישראל חייב, שנאמר [ויקרא י"ט] ונטעתם, אפילו לרבים. בחוצה לארץ פטור. הנוטע ברשות הרבים ובספינה והעולה מאליו ברשות היחיד ונכרי שנטע אפילו לעצמו וגזלן שנטע חייבין. העולה מאליו בחורשין ואפילו הנוטע במקום שאין ישוב ולא עושה כדי טפול שמטפל בפירותיו עד שמביאו לישוב פטור. עושה כדי טפול חייב. הנוטע למצוה, כגון אתרוג [ל]לולב, זית למנורה חייב. הקדיש ואחר נטע פטור נטע ואחר הקדיש חייב. נטע בעציץ שאינו נקוב חייב, שאע"פ דלא הוי כארץ לזרעים, הוי כארץ לאילנות. נטע בתוך הבית חייב. שנטעו גוים קודם שבאו לארץ פטור, משבאו חייב אף מה שנטעו גוים, שנאמר [ויקרא י"ט] כי תבאו ונטעתם.
<h2>דף לח:</h2>
כל הנוטע בארץ ישראל אילן מאכל, כל פירות אסור באכילה ובהנאה ג' שנים, וכל האוכל כזית לוקה משום. שלש שנים ערלים לא יאכל. וערלה של (פ"ל) [פירות] חוצה לארץ הלכה למשה מסיני, וודאה אסור וספקה מותר אפילו בסוריא שכבשה דוד. וספקא בארץ ישראל אסור כספק כלאים. כיצד, כרם ערלה וענבים נמכרים חוצה לו, ירק זרוע בכרם וירק נמכר חוצה לו, בסוריא מותר, בחוצה לארץ אפילו ראה ענבים יוצאים מכרם ערלה, או ירק יוצא מכרם, לוקח. והוא שלא יראה אותו בוצר מהערלה, או לוקט הירק בידו. חבית יין הטמונה בפרדס ערלה, מותרת בשתייה, אבל ענבים הנמצאים טמונים שם, אסורין, שמא משם נלקטו.
<h2>דף נו:</h2>
ישראל וגוי השותפין בנטיעה, אם התנו מתחלת שותפות שהגוי אוכל שני ערלה וישראל ג' שנים אחרי כן מותר, לא התנו מתחלה אסור. ותנאי לחשב כמה הפירות אכל הגוי משני ערלה ויאכל ישראל כנגד אותן פירות אסור, שזה כמחליף פירות ערלה.
